נידון בבית הדין:
הרכב הדיינים:
הרב ניר אביב – אב"ד
הרב אבישי חבר-טוב
עלה לאתר בתאריך:
קישור באתר פסקים:
התובע הוא שרברב שביצע עבודות אצל הנתבע ותובע את שכרו, והנתבע טוען שהתובע לא אמר לו מה המחיר הצפוי שאילו ידע שהעלות תהיה גבוהה היה מעדיף לקנות חדש ולא לתקן.
הנתבע התקשר והזמין תיקון. שלחתי את העובד שלי וראה שיש נזילה באסלה, וכן נזילה בכיור. הוא תיקן את הנזילה באסלה ולא הצליח את לתקן את הכיור. בפעם השניה הגעתי בעצמי, וראיתי שיש נזילה נוספת באסלה ומבדיקה שעשיתי התברר שיש נזילה ממקום אחר, ותיקנתי אותה. ניסיתי לתקן את הנזילה בכיור ולא הצלחתי מחמת שהייתה בעיה קשה של גישה לאזור הנזילה בצנרת. לפיכך, חזרתי לביקור נוסף עם מסור דיסק מיוחד, וכעבור שעה וחצי הצלחתי לסיים את כל התיקון. מחמת הספק שמא העובד שלי לא תיקן את האסלה במקום הנכון או שמא היו שם שתי נזילות, אינני תובע את השכר על הביקור שלו, אבל שכרי המגיע משני הביקורים שנמשכו שעתיים וחצי לפי עלות של 300 ₪ לשעה כולל מע"מ הוא 750 ₪. יש להוסיף את החומרים שעלותם היא 135 ₪ ויוצא סך 885 ₪, אך אני מסכים לעגל למטה, ותובע סה"כ: 800 ₪.
שמעתי עליו המלצות והזמנתי אותו. למען האמת אשתי הייתה בקשר איתו, והיה לנו ויכוח קודם לכן האם לתקן את הכיור או לקנות חדש ושכנעתי את אשתי שכדאי כלכלית לתקן, בסופו של דבר בתיקון של הכיור עלה כ 500 ₪ וכבר היה עדיף לקנות חדש קומפלט. מדוע הוא לא הודיע לנו שהעלות תהיה גבוהה. הדבר נפל בין הכסאות מכיון שאשתי ואני כל אחד סמך על השני ולא שאלנו אותו מה קורה. גם ביררתי ובדרך כלל לוקחים 150 ₪ לשעה ולא יותר.
אין ויכוח בנוגע לתיקון של האסלה שנעשה בביקור השני. בנוגע לביקור השלישי, בית הדין מצא לנכון שהייתה התרשלות של שני הצדדים. התובע ידע שהוא צריך לבוא לביקור נוסף ושתהיה עלות נוספת ולא עדכן את הנתבע, ויתכן שהנתבע היה מעדיף לשלם לו את שכרו המגיע על הביקור הראשון, ולהשקיע בכיור חדש. (בית הדין המליץ לתובע לעדכן לפני ביקור ו/או בסוף ביקור את הלקוחות בעלות הצפויה כדי לא להגיע למצבי אי הבנות).
מאידך, הנתבע (או אשתו) ידע שיש ביקור נוסף, והניח לתובע להיכנס ולעבוד שעה וחצי ולתקן את הכיור. הוא גם לא טרח לשאול מראש כמה העלות לשעה, ויש לזכור שהוא זה שיזם את ההתקשרות ביניהם, ומכאן שהתובע פעל בשליחותו וברשותו. עם זאת, לאחר מעשה בוודאי שיש כאן דין נהנה של יורד לשדה חברו ברשות, וצריך לשלם לו את שווי ההנאה שנגרמה לו.
המקור לכך שהאחריות היא על יוזם הקשר ניתן ללמוד מן התוספתא בקידושין פרק ב':
"וכן המוכר חפץ והיה מונה לתוך ידו יכול לחזור בו עד שיגמור. זה אומר במנה וזה אומר במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך תבעו זה את זה: אם הלוקח תבע את המוכר (שיתן לו החפץ) ייעשו דברי מוכר, ואם המוכר תבע את הלוקח (שיטול החפץ) ייעשו דברי לוקח".
והביאור הוא, שאפילו שהלוקח מעולם לא אמר שמוכן לשלם בשביל החפץ אלא מנה וגם עתה הוא מוחזק ואי הכי אנו אומדין ואומרים שכיון שהלוקח תבע החפץ מסתמא אדעתא ליתן בעד החפץ מה ששאל המוכר אף על פי שלא פירש, סמכינן. (מהרשד"ם). גם בניד"ד יוזם הקשר היה הנתבע, ומכך שלא טרח לברר את עלות התיקון משמע שסמך על התובע, וכל עוד אין אונאה במחיר הרי חייב עצמו בכך. 300 ₪ לשעה אינו סכום של אונאה משום שהוא בטווח המקובל.
כאמור, על הביקור הראשון של הפועל התובע מחל. על הביקור השני שעלה 300 ש"ח אין ויכוח. הדיון הוא על הביקור השלישי, ולכל הפחות יש כאן דין יורד לשדה חברו ברשות (שו"ע חו"מ שעה,ד) שהפועל מקבל את הגבוה מבין השבח וההוצאות. בית הדין בירר ומצא ש -200 ₪ הם מחיר זול לשעה של שרברב וזהו השבח, ולכן יוצא שעל השעה וחצי של הביקור השני צריך לשלם כ-300 ₪. נמצא שיש פער של 150 ₪ בין גובה התביעה לסכום זה, ומאחר שבית הדין מוצא ששני הצדדים התרשלו, ביה"ד קובע בתורת פשרה לחייב מחצית מסכום ההפרש דהיינו 75 ₪, בתוספת 50 ₪ על החומרים. 300+200+75+50= 725 ₪. יש לציין שהתובע ויתר על עלות 300 ₪ של הביקור הראשון, וכן על 85 ₪ הוצאות חומרים.
בית הדין קובע בתורת פשרה הקרובה לדין, שעל הנתבע לשלם לתובע סך: 725 ₪ בתוך 14 יום.
מנהל קיבל מורה לעבודה, הראה לו טבלת שכר מסויימת ודיבר איתו על שכר גבוה יותר. בפועל שילם על פי טבלת השכר הנמוכה. המורה דורש את פער המשכורת.
שוכר דירה מעוניין לעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות. בעל הבית מאשר לו לעזוב רק אם הוא מוצא שוכר שיכנס במקומו. השוכר מצא אדם אחר שיכנס, הם חתמו על מסמך שהשוכר ישמור לו את הדירה ובתאריך מוסכם הוא יכנס במקומו. שבוע לאחר החתימה השוכר החלופי ביטל את רצונו להכנס לדירה, ונמצא אדם אחר שיכנס כ3 שבועות לאחר התאריך שמוסכם ביניהם. מי צריך לשלם את פער השכירות?
באמצע החורף של שנת התש"ף התובע הזמין צימרים לחופשה משפחתית לחופשת הקיץ. התובע שילם מקדמה בסך כמחצית מהסכום. מיד לאחר חג הפסח התובע מבקש לבטל את ההזמנה בעקבות התפרצות מגיפת הקורונה, ולקבל חזרה את דמי המקדמה.
הנתבע טוען שאין מניעה לקיים את החופשה מכיוון שהוא עומד בתנאי ה'תו הסגול' לפתיחת צימרים, ובתנאי הביטול שהוא שלח למזמין נכתב מפורש שבמקרה ביטול המקדמה תוחזר רק אם ימצאו שוכרים אחרים, וכעת אין שוכרים אחרים.
עובד שעשה נסיעה עבור המעסיק במסגרת עבודתו. במהלך הנסיעה הנהג פגע ברכב אחר, וגרם לנזקים כספיים סך אלפי שקלים. (בהמשך נקבל הערכת נזק משמאי רכב).
התובעים, הוצאת ספרים הפיצה ספר דרך רכזים אשר ירכשו את הספר ב45 ש"ח וימכרו את הספר ב60 ש"ח. הנתבע סייע בהוצאת הספר והפצתו, וחתם עימם על חוזה המאשר לו למכור את הספר ע"י קו הפצה משלו. הנתבע קנה ספרים והפיצם ע"י הרכזים של הוצאה. טענתם כי ע"י כך נגרם להם הפסד שמחמתו הרכזים מכרו פחות ספרים. וכן שהוא ישתמש בפרסום שלהם. לטענת הנתבע תוכנית הרכזים נכשלה והוא פעל עצמאית. ולגבי הפרסום, הוא לא נועד רק לתוכנית הרכזים אלא לצורך פרסום הספר.
סרטונים של רבנים ואישים מהסדנה בנושא חנייה במקום אסור ובאזור חנייה בתשלום
דוברים: הרב ברוך פז – דיין ב"ד מצפה יריחו, הרה"ג רצון ערוסי – רב העיר קרית אונו ויו"ר הליכות עם ישראל, ר' ראובן פז – מזכיר האיגוד, הרב ניר אביב – אב"ד כוכב יעקב, הרב אוריאל אליהו – אב"ד ענב לשעבר, עו"ד שלמה בן מנחם (דלפן) – יו"ר ועדת בתי דין לממונות של לשכת עורכי הדין מחוז ירושלים
בוררות מקצועית על פי דין תורה ומשפט עברי
