פסק דין ביניים

בעניין שבין

רקע ועובדות מוסכמות

לוועד ישוב יש אולם שמחות בלב שכונת מגורים. האולם נמצא בקומה התחתונה שעל גביו מרכז של בתי כנסת. האולם פעיל כמה שנים אבל בזמן האחרון הוא פועל ביתר שאת והשכנים תובעים עכשיו לסגור אותו בגלל מפגעי רעש מההגברה וצפצוף המכוניות ועוד מפגעים.

בית הדין ניסה להגיע לפשרה בין הצדדים והוצעו פתרונות שונים, אך התובעים חזרו בהם מרצונם בפשרה ודרשו פסיקה.

טענות התובעים:

התובעים דורשים את סגירת האולם בגלל שאינו מתאים לאזור מגורים והרעש בלתי נסבל. הילדים לא יכולים לישון. האירועים ממשיכים הרבה מעבר ל-23:00 בערב. יש גם אירועים בחוץ שגורמים להרבה מאד רעש וכו'. לחלופין התובעים דורשים מספר דרישות שימעיטו את הרעש שיוצא מהאולם. (הדרישות מפורטות בפרוטוקול).

טענות הנתבעת:

השכנים ידעו על קיום האולם כאשר קנו הבתים וסברו וקיבלו. בנוסף האולם קיים כבר שנים ולא דרשו את סגירתו, ובזה יש חזקה לאולם במקום. דינא דמלכותא דינא, ואם כן כל עוד האולם מתנהל לפי חוק אין עילה לסגירתו.

תגובת התובעים:

הקונים לא ידעו שיהיה שם אולם שמחות בעת הקניה. זה ששתקו בהתחלה כאשר האולם התחיל לפעול היה בגלל שהוא לא פעל באינטנסיביות ובעוצמה שהוא פועל היום. ככל שהאינטנסיביות גברה כך גברה גם ההתנגדות. אין על פעילות כזאת חזקה בגלל שהיא מפגע שאי אפשר לסבול אותו ודינו כקוטרא ובית הכסא שאין בהם חזקה. התובע הניח לפני בית הדין את תקנת מועצת בנימין לשעת מנוחה ושם לא מופיע שרק מ-23:00 חל איסור להרעיש. לפי זה יש להסיק שאיסור להרעיש מתחיל גם לפני כן.

הפסק:

נדון בשאלות הבאות בע"ה:

א.      האם הקונים ידעו או היו צריכים לדעת בעת קנית הדירות שעתיד לקום במקום אולם שמחות כדי שנאמר "סברו וקבלו"?

ב.      האם החזקה של הנתבע קיימת או שיש בה דין קוטרא ובית הכסא שלא מועילה בהם חזקה?

ג.       האם יש לרבים יתרון בכל הנ"ל על היחיד?

א.      האם הקונים היו צריכים לדעת בעת קנית הדירות שעתיד היה לקום במקום אולם שמחות?

בית הדין מקבל את עמדת התובעים שהם לא ידעו ולא הכירו בקיום אולם השמחות במתכונתו העכשווית בעת קנית הדירות וגם לא היה מצופה מהם לדעת זאת, וזה בגלל שלא היה מצוין בחוזה הקניה שמתוכנן אולם שמחות במקום. גם לא היתה תב"ע על כך שהיו יכולים לבודקה וגם לא היה לאולם רישיון עסק, גם לא זמני, בעת הקניה. גם החלטת הישוב לבנות אולם במקום הייתה מלפני עשרות שנים ולא צוין בה שעתיד להיות אולם שמחות.

לאור כל זה לא נראה שחל במקרה דנן הכלל של "סבר וקיבל".

סיכום פרק זה:

לא חל דין "סבר וקבל" בעת קנית הדירות.

ב.      האם החזקה של הנתבע קיימת או שיש ברעש של אולם שמחות דין קוטרא ובית הכסא שלא מועילה בהם חזקה?

בית הדין מקבל את טענת התובעים שיש על רעש של אולם שמחות והמפגעים הנלווים דין קוטרא (עשן) ובית הכסא, ולא מועילה בהם חזקה.

סיכום פרק זה:

לא מועילה חזקה על רעש של אולם שמחות והמפגעים הנלווים.

ברם כל הנ"ל נכון כאשר מדובר באדם פרטי שפותח אולם שמחות. האם הדין שונה כאשר מדובר בצבור?

ג.       האם יש לצבור עדיפות בכל הקשור לחזקת נזיקין וכו'?

יש לצבור עדיפות בכל הקשור לענייני חזקה על היחיד. בכמה מקומות בש"ס מובא הכלל "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו". עיין ב"ב צט. שיש לרבים חזקה גם אם החזיקו בטעות. ועיין פסק דין של בית דין מצפה יריחו (אתר psakim.org מספר סידורי 2225 מסעיף ט' והלאה) סקירה של הדין הזה, וע"ש שלמד מהגמרא בב"ב הנ"ל, שיש לרבים חזקה גם בקוטרא ובית הכסא בגלל שלא נשמעת הטענה "חשבתי שיכולתי לקבל, ועכשיו אני רואה שאינני יכול לקבל" מול רבים בגלל שיסוד טענה זו היא שמדובר בחזקה בטעות, והרי מב"ב הנ"ל מבואר שלרבים יש חזקה גם בטעות. וע"ש שגם לפי הרמב"ם והמחבר שהשמיטו הדין בב"ב הנ"ל, הדין כן.

לפי זה יש לאולם חזקה.

ברם, יש לעיין אם בנדון דידן חל הדין של "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו", בגלל שאולם השמחות הוא עסק כלכלי ככל עסק. האם זה שהרווחים משרתים הרבים, מחיל על הפעילות דין של "מיצר שהחזיקו בו רבים", או דילמא הדין של "מיצר שהחזיקו בו רבים" נאמר כאשר הרבים נהנים מהחזקה בחנם והמקום פתוח לפני כל בלבד, כמו שמצאנו בכל הדוגמאות בש"ס שבהן מוזכר דין זה?

נדון בשאלה זו בע"ה.

האם חל על עסק כלכלי שבבעלות הרבים הדין של "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו" או רק שירות חינמי לכל?

אולם השמחות הוא עסק כלכלי ככל עסק כלכלי אחר, ובזה חלות בו כמה מגרעות ביחס ל"מיצר שהחזיקו בו רבים" שהוא דבר חינמי ומשרת הכל:

א.      האולם אינו פתוח לכל. רק מי שמשלם נהנה ממנו. אם כן אינו כ"מיצר".

ב.      השימוש באולם כרוך בתשלום, מה שאין כן "מיצר שהחזיקו בו רבים".

מאידך יש לאולם פן של "מיצר שהחזיקו" מכמה סיבות:

א.      הרווחים של האולם הולכים לטובת הרבים.

ב.      האולם מאפשר לצבור לקיים שמחות במקום נח וקרוב לבית ובמחיר מוזל.

הואיל ויש לשימוש של הישוב באולם מאפיינים של "מיצר שהחזיקו בו רבים" נראה להחיל בו דין זה. ברם הואיל ואין בו כל המאפיינים של "מיצר" נראה שיש לעדן כח הרבים בנדון.

סיכום פרק זה:

יש לשימוש של הישוב באולם השמחות מאפיינים של "מיצר שהחזיקו בו רבים", ולכן יש לקיים החזקה במקום. ברם, הואיל ואינו דומה לגמרי ל"מיצר שהחזיקו בו רבים", יש להטיל מגבלות על השימוש באולם.

כללים החלים על השימוש באולם:

1. האירועים יסתיימו ב-23:00 בערב.
2. יותקן במערכת ההגברה של האולם מד רעש על פי חוק.
3. יותקן שעון שבת שמפסיק את פעילות מערכת ההגברה בשעה 23:00.
4. הדלתות בחזית המבנה יהיו סגורות ונעולות כל משך האירוע.
5. תודבק על דלתות החירום שפונות למבנים מדבקה עם בקשה שיהיו סגורות בכל עת. יותקנו בהן מחזירי שמן.
6. אין איסור על ילדים לשחק בחוץ.
7. אירועים בחצר יהיו עד שעה 20:30.
8. יותקן מד רעש גם בהגברה שפועלת בחצר (עד השעה 20:30) לפי חוק.
9.     חצר האירועים תסגר לחניית מכוניות.

קנס על הישוב

בפסק דין קודם של בית דין זה בנדון זה נפסק שעל הישוב האחריות לאכוף כללים אלו. עקב כך, ומתוקף שטר הבוררות שנחתם בין הצדדים, שמסמיך בית דין זה לדון בנדון שלפנינו, בית הדין מטיל על הישוב קנסות אם תהיה חריגה מהנ"ל:

1. אם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:05 – הישוב ישלם 1,000 ש"ח.
2.     אם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:15 – הישוב ישלם 2,000 ש"ח.
3. מעבר לשעה 23:30 – הישוב ישלם 3,000 ש"ח.
4. הגברה שתעבור את רף 85 דיציבלים המותר על פי החוק –הישוב ישלם 2,000 ש"ח.
5. הגברה בחוץ מעבר לשעה 20:35 –הישוב ישלם 2,000 ש"ח.
6.     בית הדין כוכב יעקב או הבא מכוחו יהיו מוסמכים לאכוף קנסות אלו.
7. ההכנסות של קנסות אלו יושקעו באמצעים אקוסטיים לצמצום הרעש מהאירועים, כולל דלתות וחלונות מבודדים וכד'.
8.     הישוב יפקיד חמשה צ'קי בטחון אצל מזכירות בית הדין ע"ס 2,000 ש"ח כל אחד.

תחולת פסק זה:

הפסק יחול מל' ניסן תשע"ט, 5 מאי 2019.

לאחר שלושה חודשים יהיה עוד דיון שבו יוחלט אם ליתן לפסק דין זמני זה דין פסק דין מוחלט.

הרב ברוך פז שליט"א – אב"ד         הרב ישועה רטבי שליט"א         הרב משה מאיר אבינר שליט"א

ניתן: ו ניסן תשע"ט.

       11 אפריל 2019.