רש"י פירש "ואלה – מוסיף על ענין ראשון, מה אלו מסיני כך אלו מסיני". ונשאלת השאלה הרי הכל מסיני, אם כן מה מיוחד באלו?

ועיין גור אריה שהביא רא"ם שאלו ניתנו בקולות וברקים. והגור אריה דוחה שאם כן גם המזבח היה בקולות וברקים. ולכן תירץ ש"אלה" – לשון חשיבות, והמשפטים היו חשובים בסיני כמו עשרת הדברות וכן מזבח אדמה היה חשוב כמותם בסיני.

והעניין, שהתורה כולה ניתנה שלש פעמים: בסיני, באוהל מועד ובערבות מואב. אבל בכל מקום הייתה סיבה מיוחדת למה ניתנה התורה שם, ואגב המצוות המיוחדת האלו ניתנה כל התורה כולה בגלל שתורה לא נחלקת.

באוהל מועד ניתנו הקרבנות ואגבם כל שאר התורה, ובסיני ניתנו עשרת הדברות ומזבח אדמה ואגבן כל שאר המצוות.

ונשאלת השאלה למה?

ובתפארת ישראל מו המהר"ל מביא משל מן המדרש מה מטרוניתא שיוצאת עם זיין לפניה וזיין אחריה כך התורה ניתנה עם משפטים לפניה "ואתה תחזה… אנשי חייל" וגם משפטים אחריה.

ונראה הפשט שם שברמה הבסיסית נתינת התורה אינה אפשרית כאשר בחברה אין צדק, ולכן המשפטים מאפשרים נתינת התורה וזה הזיין לפניה ואחריה.

אבל נראה יותר שהמהר"ל פירש שם שהמשפטים מוכיחים שהתורה ניתנה מה' שהרי המשפט לאלוקים הוא. ונראה כוונתו ז"ל שמצד האמת אדם לא יכול לשפוט אדם אחר שהרי המשפט הוא היושר והדין ואיזה אדם יכול לשפוט אדם אחר באמת?! רק בגלל הרשות שניתנה מה' והעובדה שה' נמצא במקום המשפט – אפשר לשפוט. ולכן המשפטים מוכיחים שהתורה ניתנה על ידי ה' שרק הוא יכול לאפשר לאדם לשפוט.

ועדיין קשה, למה מזבח אדמה היה צריך להיות שם?

ונראה לענות על ידי תשובה לשאלה אחרת. יש לשאול למה בכלל צריך מזבח כאשר מקריבים? הדבר החשוב הוא הקרבן ולמה צריך מזבח?

ונראה לומר שהמזבח הוא ההכנה לאפשר הקרבת קרבן ואי אפשר להקריב בלי הכנה. ולכן צריך דווקא מזבח אדמה שהאדמה היא מקבלת, היא מכילה הכל. מחד דורכים עליה יושבים עליה, בונים עליה וכו' ומאידך היא מצמיחה אם זורעים בה.

וזה הכנה להקרבה להיות קשור לאדמה, לפשטות ולהיות מוכן לקבל ולהצמיח.

וזה גם ההכנה לקבלת התורה להכין הכלים לקבלת האור.

ולכן יש כאן הכנה הפרטית של האדם, והכנה כללית של העם שהיא הזיין לפניה ואחריה של המטרוניתא.